אירוע

טימור שאוב בישראל - "היה טוב אם הייתי יהודי!"

הוא מכונה "הבארד האחרון", ובגדול, זה נכון. מאז שהופיע טימור שאוב בשמי השירה האוטורית, לא נצצו כוכבים בעוצמה ובממדים כאלה. היום הוא ללא ספק קלאסיקון של הז'אנר. קשה להגדיר את הז'אנר שבו מופיע טימור שאוב. זה נקרא סטנדאפ מוזיקלי, "המוזיקאי של ז'וואנץ". הפנטסט הגדול בוריס סטרוגצקי השווה את יצירתו לשירים של גליץ' ויולי קים, וכך גם קים - לשירים של ויסוצקי ואותו גליץ'. טימור שאוב בישראל - "היה טוב אם הייתי יהודי!" אבל טימור שאוב הוא מגוון. הוא כותב גם שירים אוטוריים מסורתיים, שבהם מופיעים נגיעות רוקנרול ומוטיבים לאומיים, וגם רומנסות, בלדות, וסגנונות שלא ניתן להבחין בהם, חיקויים לפולקלור עירוני. כל זה מלא בהומור ובסאטירה, לפעמים מאוד חריפה. שאוב מוזמן לעיתים קרובות לרדיו, מקבלים אותו כאחד משלהם בפסטיבל "הרוק הישן" בעיר יקטרינבורג ובפסטיבל גרושין. בשנים שונות הוזמן כאורח לתוכניותיו של מיכאיל וולר ויקטור טופאלר, אנדריי מקסימוב וסבטלנה סורוקינה, הוא רואיין על ידי דמיטרי ביקוב ולב אנינסקי. העניין הרב בטימור שאוב נובע מכך שהוא לא רק יוצר-מבצע מוכשר, אלא גם שותף חכם, מפתיע, פרדוקסלי, שמעולם לא מחפש מילים בכיס. לא פסחו על שאוב פרסים רבים: "אוסטאפ הזהב", "שנסון השנה", פרס מועדון 12 הכסאות של "עיתון הספרות", פרס הקרן ע"ש ויסוצקי "בארד רוסיה". מישהו יאמר שהפיזור רחב מדי, אבל למעשה זה אומר שהקהל של שאוב, שאוהב את שיריו, רחב מאוד. היום אין, כנראה, יוצר מבוקש אחר כמו טימור שאוב. לו יש לוח הופעות צפוף למספר שנים קדימה, רוצים לראות ולשמוע אותו באמריקה, אוסטרליה, גרמניה, צרפת, קנדה וכמובן בישראל. בארץ שלנו הוא לא הופיע מספר שנים, והקהל הספיק להתגעגע. גם הוא התגעגע - לא לחינם התוכנית שבה הוא מגיע בנובמבר.