הבכורה מחזירה לבמה אחת מהאופרות הרוסיות האפלות והקצרות ביותר, שבהן מאחורי הפשטות החיצונית של העלילה מסתתרת דרמה קשה על כוחו של זהב, פחד, השפלה והתפוררות משפחתית. הצורה הקצרה כאן פועלת בדיוק מירבי: כל התנגשות חושפת דמויות, והמוזיקה של רחמנינוב מעניקה לטקסט של פושקין מתח פנימי מיוחד. ישנם יצירות שפועלות לא לפי הממדים אלא לפי הריכוז. זו בדיוק האופרה של רחמנינוב: היא נמשכת רק שעה, מתנהלת ללא הפסקה ובכל זאת מצליחה לבנות טרגדיה מלאה, שבה אין אף תנועה מיותרת. בבסיסה - עלילת פושקין על כסף, כוח ועיוות אנושי, אך בתיאטרון המוזיקלי הסיפור הזה נשמע עוד יותר חד. כאן רואים במיוחד כיצד חמדנות הורסה לא רק את הקשרים בין אנשים, אלא גם את היכולת להרגיש, לשמוע ולחיות מחוץ לפחד האישי. העלילה בנויה כשרשרת של התנגשות הולכת ומתרקמת. אלבר הצעיר מתמוטט מהתלות המבישה והעוני, למרות שאביו עשיר. הברון הזקן, לעומת זאת, הופך את הזהב למשמעות הקיום היחידה שלו וכמעט לדת של כוח אישי. ביניהם אין אפשרות לפשרה, כי אחד רוצה לחיות והשני - לשלוט. כאשר הדוכס מתערב, המתח רק הולך ומתרקם: הסכסוך המשפחתי יוצא החוצה, השמצות הופכות לנשק, ועושר שנצבר מתגלה כחזק יותר מהשכל הישר וחזק יותר מרגשות משפחתיים.