תמיד רציתי ליצור עבודה שתשקף את חוויות חיי, אומר הזמר-גיטריסט ג'יימס פטרלי, מנהיג הרוקרים ההרפתקנים מ-L.A. White Denim. המשמעות שמתחת לפני השטח של השם '13' כאלבום היא שנולדתי ב-13 באוגוסט. בנוירולוגיה, 13 יכול לסמל עצמאות, יצירתיות וקרקע מוצקה, אך לעיתים קרובות נחשב למזל רע ויכול לסמל כאוס ואסון. כמו כולם, אני בהחלט רואה את שני הצדדים בחיי. 13 גם קורה להיות האלבום ה-13 בקריירה של White Denim. זהו אלכימיה זוהרת, כבדה בקצב של רוק, פאנק, דאב, סול ובי-בלאוז מלוכלך ועוד, והוא מלא באותו רוח חיפוש שהייתה סימן ההיכר של הלהקה מאז שהחלה לראשונה באוסטין, טקסס, לפני כ-20 שנה. התיאבון המוזיקלי הרחב של פטרלי הפך ליותר ויותר רעב עם הזמן. הצלילים והמרקמים של 13 מושפעים מכולם, מ-Scritti Politti ועד The Gap Band, מ-Terry Reid ועד King Tubby, מ-Caetano Veloso ועד John Cale, מ-Stevie Wonder ועד Steve Winwood של שנות ה-80. גיוון זה משתקף באבני חן רב-ממדיות כמו (אלוהים יצר) מנעול ומפתח, רק טיפש וזו ראפ. הזרע של הפרויקט נטוע בשיר הבלתי ניתן לעמידה Chew Nails. זהו שיר גלאם-רוק פשוט, אומר פטרלי. הגישה שלי לניו יורק גרוב, שהיא בעצמה גישה לקצב של בוא דידלי. יש לה ריף גיטרה גדול ופזמון שכולם יכולים לשיר יחד. זה שטח מוכר עבורי, אך הווקאל אולי יותר בולט ממה שעשיתי לרוב עבור הלהקה. זה השיר שגרם לי להרגיש שאני בהחלט עושה אלבום של White Denim. הדואליות של 13 נראית מיד. הפאנק-בלוז החריף של הפתיחה (אלוהים יצר) מנעול ומפתח מתחיל עם פיסת מיתולוגיה עצמית שובבה: 'ביום ה-13 אלוהים יצר את White Denim', אך במהרה הולך למקום כהה יותר. זה משהו בסגנון של Beefheart / Sun Ra, מסביר פטרלי. אני מקווה שזה יהיה יצירה מפחידה, מפתיעה וחושית עבור כל מי שישמע את זה.