סיפור אהבה הופך למשחק עדין עם היקום הקוונטי: הגיבורים חיים שוב ושוב את הבחירות, המקריות והמילים הבלתי נאמרות. ההצגה של ניק פיין בבימויו של אלכסנדר אלייב מדברת על קרבה, פחד ושבריריות ההחלטות בשפה פשוטה וחיה, ומשאירה מקום לתגובה האישית של כל אחד. במרכז ההצגה עומד גבר ואישה, שהקשרים ביניהם מתפתחים במספר אפשרויות. שיחה אחת יכולה להסתיים בחיבה, ריב, שתיקה או תפנית חדשה, וכל החלטה כאילו מתפזרת על קווים מקבילים. תיאוריית המיתרים ורעיון היקום המרובה כאן אינם חידה מדעית, אלא דרך לדבר על אהבה, זיכרון, טעויות וכיצד אדם מנסה להבין את השני. המחזה של ניק פיין בנוי כשרשרת של סצנות קצרות, שבהן מצבים חוזרים, אינטונציות משתנות ומשמעויות חדשות נפתחות. הבמאי אלכסנדר אלייב מדגיש את הפשטות והנגישות של הסיפור. מאחורי השיחות על המציאות הקוונטית עומד ניסיון מובן לכולם - הרצון לשמור על קרבה, פחד לאבד את האדם, תקווה לאפשרות שנייה להתפתחות האירועים. בהצגה משתתפים אולגה בלאצקיה, אלכסנדר גורצ'ילין או אלכסנדר אלייב. הסיפור המינימלי בצורתו נשען על אינטראקציה בין השחקנים, קצב הפסקות ודייקנות הפרטים: מבט, שורה קצרה או שינוי טון כמעט בלתי מורגש הופכים לאירוע נפרד. חפשו אירועים נוספים במוסקבה ב-KUDAGO.