זו הייתה סוג של תמיכה שרוב הגיטריסטים העולים יכולים רק לחלום עליה, ועוד. בראיון שלו למגזין Vintage Guitar, סיפור השער של פברואר 2016, פט מתני נשאל למנות כמה מוזיקאים צעירים שהרשימו אותו. "הגיטריסט הכי טוב ששמעתי אולי בכל חיי הוא פסקל גרסו," אמר האייקון של גיטרת הג'אז ומאסטר הג'אז של NEA. "הבחור הזה עושה משהו כל כך מוזיקלי ומורכב. בעיקר מה שאני שומע עכשיו הם גיטריסטים שנשמעים קצת כמו אני, מעורבים עם קצת [ג'ון סקופילד] וקצת [ביל פריזל]," הוא המשיך. "מה שמעניין בפסקל זה שהוא לא נשמע כמו אף אחד מהם. במובן מסוים, זה קצת חזרה למקורות, כי המודל שלו - שהוא מודל מדהים - הוא בוד פאוול. הוא somehow הצליח לתפוס את מהות השפה הזו מהפסנתר לגיטרה בצורה שכמעט אף אחד לא נגע בה. הוא האיש החדש הכי משמעותי ששמעתי במשך שנים רבות." כמו שעשה עם הרבה כוכבי ג'אז עולים, מתני מאוחר יותר הזמין את גרסו לדירתו בניו יורק כדי לנגן ולשתף חוכמה. מאז הוא הפך לנוכחות נדיבה בחייו של גרסו, וההערכה שלו לנגינה של גרסו היא - בלי הפתעות - מדויקת. נולד באיטליה וכעת מתגורר בעיר ניו יורק, הגיטריסט בן ה-30 פיתח טכניקה מדהימה וקונספט שלא הושפעו כל כך מגיטריסטי ג'אז אלא מהחלוצים של הביבופ כמו פאוול, צ'ארלי פארקר ודיזי גילספי ומסורת הגיטרה הקלאסית. סדרת ה-EP הדיגיטלית החדשה שלו, שתהיה זמינה החל מיוני מסוני מאסטרוורקס, מציגה את גרסו בפורמט של גיטרה סולו, שבו הלימודים המעמיקים שלו גם בג'אז של אמצע המאה וגם בקלאסיקה מתמזגים למיומנות ייחודית שהיא,Remarkably, גם חסרת תקדים וגם מעוררת.