האלבום השביעי של מישל, שהופק בחדר השינה שלה - "זה היה הרגע" - לא יאכזב את מי שמצפה לפסקול חדש לחושך ולסעודד שלה. ייתכן שזהו גם העבודה הכי פגיעה ומלאת הבעה שלה עד כה, לא מפתיע בהתחשב בכך שהוא נכתב והופק בתקופת אבל וחוסר יציבות נפשית. יש רמה חדשה של מסירות רגשית בשירים הללו, המאשרת את מקומה בשושלת השנסוניירים הדרמטיים. הנושאים כוללים כניעה פטליסטית לתשוקה, את הטבע האפיזודי של מפגשים, אובדן אם ובית, סוף הימים ואובדן השפיות בדרכים הטובות והגרועות ביותר. מישל מציעה כאן את כל הפלטה שלה של צלילים, מהמציאות האפלה של לינץ' ועד הומור אלגנטי, ועד מלכת המלודרמה האפית. עם הופעות שמזמינות קהל רב בערים כמו איסטנבול, ברלין, ורשה ואתונה, מישל הקימה נישה הכוללת את הדיאספורה מזרח-אירופאית, את הסצנה הקווירית בברלין ואת אלו שיש להם טעם בבאלדות המלודרמטיות של שארל אזנבור, זקי מורן וניקולאי סליחנקו. בעוד שהקונצרטים שלה כוללים יותר אספקטים חיים והרכב של מוזיקאים, היא ממשיכה להפיק ולשחרר את האלבומים שלה בעצמה, שומרת על אינטימיות ואחדות של הבעה - מחדר השינה שלה לחדר השינה שלכם. ז'אנר המבוסס חלקית על אלמנטים של מלודיה וסגנון, אך בעיקר על גישה פטליסטית-חגיגית לכתיבת שירים.







