המוזיקה של Leenalchi לא מבקשת להבין אותה, היא מבקשת להרגיש אותה. בהשראת המסורת העתיקה של סיפור סיפורים קוריאני בשם פנסורי, הלהקה משנה צורות ווקאליות עתיקות למשהו דחוף, קצבי ומודרני באופן בלתי ניתן להכחשה. ה-EP האחרון שלהם, "Here Comes That Crow", פועם עם קווים בס היפנוטיים, קולות שכבתיים וטקסטורות סוניות משחקיות שמטשטשות את הקו בין שפה לצליל. אפילו לדוברי קוריאנית, המילים יכולות להרגיש חמקמקות, אבל זה בדיוק העניין. משמעות מתעוררת דרך חזרה, טון ורגש, מזמינה את המאזינים לחוויה משותפת, כמעט אינסטינקטיבית. במרכז הצליל של Leenalchi נמצא המלחין והמפיק צ'אנג יונג גיו, שהגישה שלו חורגת מגבולות הז'אנרים ועזרה לעצב את סצנת האינדי המודרנית של קוריאה. מגובה על ידי קטעי ריתמיקה דינמיים וארבעה זמרים רבי עוצמה, הלהקה בונה כל שיר מהבסיס, מתחילה עם גרוב, ואז שוזרת קטעים של נרטיבים מסורתיים של פנסורי. התוצאה היא משהו כמו אופרה פולק פסיכדלית על רקע פאנק: תיאטרלית, לא צפויה ומעורבת לעמקי הנשמה. בהופעות חיות, Leenalchi מרהיבים. ההופעות שלהם מעבירות את האנרגיה הגולמית והפיזית של אימוני פנסורי, שבהם זמרים לומדים לחקות את צלילי הטבע, ממים זורמים ועד רוח לוחשת, לתוך נוכחות בימתית מבוקרת אך מתפרצת. בין אם אתם מבינים את המילים או לא, ההשפעה היא אותה השפעה: סוג של סיפור מוזיקלי שחוצה לחלוטין את השפה.