ארתור קיפס חי בפחד בעקבות חוויה שהיתקל בה בנעוריו. האירועים הנוראיים שקרו צריכים להיאמר בפני קהל המורכב מקרובים וחברים, ולכן הוא מחליט לכתוב את סיפורו ולבקש עזרה מג'ון מוריס, במאי סקפטי, שינחה אותו כיצד לפרש כראוי את הטקסט שלו. לשם כך הם נפגשים בתיאטרון ישן. הקהל מכיר את הפרטים המקדימים של הסיפור ומרגיש את האווירה הלונדונית ואת הכפר האנגלי של תחילת המאה ה-20. הסיפור מעורר צחוק עצבני שמסתיים בצעקות של פחד ואימה בסוף הסיפור. בסופו של דבר, הצופה הוא זה שמגלה שהאגדה על "לה דמה דה נגרו" חורגת מעבר לפיקציה תיאטרלית.