אירוע

ג'יילן נגונדה: סיבוב הופעות "דוקטרינת האהבה" עם ברוק קומב

ג'יילן נגונדה מכבד את ההיסטוריה העשירה של מוזיקת הסול תוך כדי דחיפתה לשטחים חדשים, הוא אמן שהוא גם ארכיבאי וגם חוקר, תלמיד של הגדולים שמעצב באופן פעיל את עתיד המוזיקה. לאחר שבילה את שלוש השנים האחרונות בפיתוח החזון החדש הזה של סול ממועדונים קטנים לארנות ופסטיבלים ברחבי העולם, נגונדה מוכן להפוך לדובר החדש של סול אותנטי עם השקת אלבומו השני "דוקטרינת האהבה". "דוקטרינת האהבה" הוא אלבום קלאסי מיידי, אלבום ארוך מלא בביטחון ובסטייל שמחזק את המוניטין של הזמר הצעיר לא רק כיורש הרוחני של הגדולים בתחום הסול אלא גם ככישרון כתיבה ייחודי שמתרחק הרבה מהצללים של אבותיו האמנותיים. השיר הנושא "דוקטרינת האהבה" קובע את הטון הרגשי ואת התבנית המוזיקלית לשאר האלבום, "כתבתי את השיר הזה כשניסיתי לעשות כל דבר כדי לצאת מהסטודיו", זוכר נגונדה. "הקשבתי להרבה ג'יימס בראון באותה תקופה וזה היה מקור השראה - 'דוקטרינה' עבורי הייתה מילה שאף אחד לא משתמש בה, לקחתי את זה להיות כמו תעודה, תעודת אהבה - תראו, אני חושב שאולי התכוונתי לדוקטורט, אבל כתבנו את זה והקלטנו את זה ועכשיו זה דבר שלם. 'דוקטרינת האהבה' היא רב-ממדית כמובן - כן, זה יכול להיות מילה מגניבה שמתאימה לשיר, זה יכול להיות קוד, פילוסופיה, מילים לחיות לפיהן, מילים לאהוב לפיהן, מילים לכתוב מוזיקה קלאסית לפיהן. אני פשוט כותב את השיר, מתלהב נגונדה, המאזין יכול לפרש את זה איך שהוא רוצה. ההבדל שעושה את ג'יילן נגונדה חלוץ ולא תלמיד של הדוקטרינה הזו הוא שהוא חי אותה ב-100%. יש לו הרגל בלתי נלאה לחפש תקליטים, מחפש תקליטים בכל מקום שהוא הולך בעולם. סבתו נתנה לו המון תקליטי 45 של סטאקס ומוטאון כנער וזה נתן לו את הווירוס. "אני מקשיב כמעט באופן בלעדי למוזיקה משנות ה-60", הוא מתלהב. "שנות ה-50, שנות ה-40. כמעט שום דבר אחרי 1972.