אירועFruition
משהו יותר כמעט שני עשורים, פרושן בנו את גרסתם המוזיקלית המגוונת למוזיקת שורשים אמריקאית סביב הר-harmony לא רק את האינטראקציה הקולית של שלושת הכותבים של הלהקה, אלא גם את ההר-harmony העמוקה שנוצרה בין חמישה חברים שבילו שנים בדרכים יחד. באלבום השמיני שלהם, משהו יותר, הקשרים הללו מתפתחים למשהו שיתופי יותר מאי פעם. המופק על ידי הזוכה בפרס גראמי טאקר מרטין, משהו יותר חורג מעבר להופעות החיות בסטודיו של 2024 איך לעשות טעויות. אם האלבום הזה ללא שכבות רמז על כוח הלהקה כמופע חי ועל הכימיה המוזיקלית שהם פיתחו מאז ימי הבוסקים שלהם, כאשר ג'יי קוב אנדרסון, קלן אסברוק ומימי נאג'ה החלו להופיע יחד בפינות הרחוב של פורטלנד, אז משהו יותר מוצא את פרושן נכנסים לעידן המוגדר לא פחות על ידי חקירה מאשר אומנות. הסטודיו להקלטות אינו רק חדר כאן; הוא מתפקד ככלי משלו, שכבה את המוזיקה בטונים אנלוגיים ובמרקמים אטמוספריים. התוצאה היא אלבום אמריקאי בהשפעת אינדי המונע לא רק על ידי גיטרה חשמלית, צ'לו, מלוטרון ומכונות תופים ישנות, אלא גם על ידי כתיבת שירים המונעת על ידי מלודיה שתמיד עוגנה את הצליל של הלהקה. הפעם, הרבה מהכתיבה הזו התרחשה במהלך מפגשים שיתופיים שהתרחשו בכל מקום מבית ליד האגם בדנבר ועד בונגלו מלא בפרחים מחוץ לסן דייגו. שם, הזמרים של פרושן התאחדו לכתוב שירים כמו קדימה, איך זה מרגיש וכבר עכשיו, והוסיפו פרספקטיבה משותפת ללהקה שהאלבומים הקודמים שלה, כולל דיקי כמו הלילה של 2020, שבור בשחר, שהסינגל המוביל שלו שחר הפך ללהיט ברדיו אמריקאי, לעיתים קרובות חיברו שלוש חזונות שונות משלושה כותבים שונים. לכתוב יחד זה דבר עדין, אומר אנדרסון, שמחלק את תפקידו כמוביל עם שני המייסדים שלו. אנשים יכולים להיפגע בקלות, אבל אנחנו מכירים זה את זה הרבה זמן, אז זה מקל להיות פגיעים אחד עם השני.
