דבינה סווארס והנוודים יצרו סערה בסצנת המוזיקה הלאומית עם מופעי הלייב האנרגטיים שלהם, המוזיקאים ברמה גבוהה, המקצועיות המוקפדת ונוכחות הבמה המרשימה של סווארס. עם השפעות שנעות בין פאטס דומינו ל-Preservation Hall Jazz Band ועד לאריתה פרנקלין וטום וייטס, הלהקה ממירה קהלים מופע אחרי מופע, מוונקובר ועד מיאמי ובכל רחבי אירופה. כמו המוזיקה, הסיפור דוחה תקופות, ציפיות וסיווגים. המסע לעיתים הבלתי ייאמן, לפעמים קשה, ולגמרי מעורר השראה של דבינה סווארס הביא להקמת הלהקה הנושאת את שמה, דבינה והנוודים, בשנת 2004. כפי שהסיפור הולך, היא גדלה בעיר אלטונה, פנסילבניה, שהייתה במצב כלכלי קשה, אותה היא מתארת כיום כ"מדהימה בעידן התעשייתי, אבל נוראית בתיכון". היא אומצה על ידי אביה החורג, שהיה הרבה יותר מבוגר ממנה, כשהיה בשנות ה-80 לחייו; הוא נפטר כשהייתה בת 13 בלבד. דרכו ובזכות הפונוגרף שלו, היא שמעה לראשונה את The Ink Spots, סידני בישט, לואי ארמסטרונג ולואי פרימה, סיסטר רוזטה ת'רפ ועוד רבים אחרים. "אדם נהדר. הוא היה המלאך שלי ועדיין הוא", היא אומרת. לבד, היא זוכרת בבירור שעות רבות מול הפטיפון שבו היא הקשיבה בנאמנות לתקליטים של לד זפלין, בלאק סבאת' וסימון וגרפונקל ששייכים לאמא שלה, זמרת פולק. עד היום, דבינה עדיין מתייחסת למוזיקה כ"אהבתי הראשונה והנצחית שלי". למרות התנסויות מוקדמות בפסנתר קלאסי וגיטרה, היא פיתחה התמכרות קשה לסמים בתיכון, שהפכה לתלות בהרואין, השאירה אותה חסרת בית, שלחה אותה לכלא והביאה לכל מיני בעיות. לאחר שהפסיקה להשתמש ברחובות, היא "ניקתה את עצמה, הקימה את הלהקה, ועבדה קשה מאז כל יום". דבינה והנוודים זורחים בכל פעם שהם מופיעים. עד כה, הם הופיעו בארבעים וחמישה מדינות, שתיים עשרה מדינות אירופיות ושתי פרובינציות קנדיות. לא לדבר על כך שהם זכו להערכה נלהבת מ-Chicago Tribune, NPR ועוד.