אירועדייל ווטסון והלון סטארס עם אינדיה ריימי
אנא שימו לב: כל המכירות סופיות. מינימום שני פריטים לכל משתתף. דייל ווטסון הוא אגדה חיה של מוזיקת שורשים אמריקאית. עם התנגדות ודחף בגודל טקסס, הוא בילה ארבעה עשורים בהנפת הדגל של הסגנון הייחודי שלו של הונקי-טונק, קאנטרי מחוץ לחוק, סווינג מערבי ורוקבילי. הצליל הייחודי הזה נקרא אמריפוליטן ומי שיצר אותו הוא ווטסון עצמו: זמר, כותב שירים, גיטריסט, מפיק, שחקן, אדריכל תרבותי ושובר כללים בעידן המודרני, המגן על המסורות שמתנגדות למיינסטרים ההומוגני. יותר מ-30 אלבומים מפרידים בין שנות הנעורים של ווטסון בטקסס, שם הוא התחיל את דרכו בסצנת ההונקי-טונק של יוסטון, לבין השחרור האחרון שלו, "לא רצוי" של 2026. גוף העבודה הזה לא רק הביא לו קהל בינלאומי המשתרע מטקסס המזרחית ועד אירופה עם הופעות בטלוויזיה על פלטפורמות לאומיות מרכזיות כמו Austin City Limits של PBS, Jimmy Kimmel Live! ו-The Late Show עם דייוויד לטרמן; הוא גם חיזק את המוניטין שלו כמוזיקאי עצמאי שראוי לחלוק את אותה במה עם גיבוריו, בהופעות לצד מרל האגארד, ג'וני קאש, וילי נלסון וקריס כריסטופרסון. עם "לא רצוי", הוא יורה עוד יריית רובה כפול של צליל קאנטרי והונקי-טונק. זהו אלבום גולמי ורועש, שהוקלט באוסטין ובממפיס - שני ערים שתמיד חיו בגדול בהיסטוריה של ווטסון ומנוגנות על ידי כאבים, לקחים קשים והרפתקאות מהירות של חיים שהוקדשו ברובם לדרך. בשירה עם קול רועם שיכול לחדור את הכאוס של אולם ריקודים מלא, ווטסון מנהל את המופע כמו רינגלדר של רוק שורשי. הוא מברך את החולשות שלו על "ווילי ויילון" ו"וויסקי", משקף על חיים מלאים באובדן עם הבלדה המהממת "אם באמת אהבת אותי (חיה אותי)" ומקבל רפלקטיבי בנוסטלגיה על "החיים הם כמו שיר". כל השירים נכתבו והופקו על ידי ווטסון, "לא רצוי" הוא הצליל של חובב אמריפוליטן עם הרבה חיים קדימה, ממהר לעבר אופק שהוא עצמו יצר.
