יש לנו להקת קאנטרי-רוק אקוסטית מגניבה של ארבעה אנשים. אין מכונות עשן. אין מסלולים מוקלטים. רק הצליל של עץ, חוט, עור ואוויר שנע בחדר. אני על גיטרה אקוסטית. סטפני על הפסנתר, שרה את ההרמוניות. מייק אנדרסון על קונטרבס, כל כך בום-בום ועצם, ושון נלסון שם עם מברשות על תוף סנר. אנחנו מנגנים שירים מכל הקטלוג שלי, אבל הם הומצאו מחדש. מופשטים. הפוכים קצת. אינטימיים. אדמתיים, רפויים, גולמיים במרמה. אבל מעל לכל, איכשהו זה עדיין רוק. ומי יודע? יש לנו קהל מגניב, אז אולי אפילו נענה על בקשה או שתיים אם המצב יתפוס. באהבה, צ'אק.