תמיד רציתי ליצור עבודות שמשקפות את חוויות חיי, אומר הזמר-גיטריסט ג'יימס פטרלי, מנהיג הרוק האוונגרדי מ-L.A. White Denim. המשמעות שמתחת לפני השטח של השם '13' כאלבום היא שנולדתי ב-13 באוגוסט. 13 בנוירולוגיה יכול לסמל עצמאות, יצירתיות וקרקע מוצקה, אך לעיתים קרובות נחשב למזל רע ויכול לסמל כאוס ואסון. כמו כולם, אני בהחלט רואה את שני הצדדים בחיי. 13 גם קורה להיות האלבום ה-13 בקריירה של White Denim. זהו תמהיל זוהר ועשיר בקצב של רוק, פאנק, דאב, סול ובלוז מלוכלך ועוד, והוא ספוג באותו רוח חיפוש שהייתה סימן ההיכר של הלהקה מאז שהחלה לראשונה באוסטין, טקסס, לפני כ-20 שנה. התיאבון המוזיקלי הרחב של פטרלי הפך ליותר ויותר תאב לאורך הזמן. הצלילים והמרקמים של 13 מושפעים מכולם, מ-Scritti Politti ועד The Gap Band, מ-Terry Reid ועד King Tubby, מ-Caetano Veloso ועד John Cale, מ-Stevie Wonder ועד Steve Winwood של שנות ה-80. גיוון כזה משתקף באבני חן רב-ממדיות כמו (אלוהים יצר) מנעול ומפתח, רק טיפש וזה ראפ. הזרע של הפרויקט נטוע בשיר הבלתי ניתן לעמידה Chew Nails. זהו שיר גלאם-רוק פשוט, אומר פטרלי. הגישה שלי לניו יורק גרוב, שהיא בעצמה גישה על הקצב של Bo Diddley. יש לה ריף גיטרה גדול ופזמון לשירה בציבור. זה שטח מוכר עבורי, אך הווקל אולי יותר בולט מרוב הדברים שעשיתי עבור הלהקה. זה השיר שגרם לי להרגיש שאני בהחלט עושה אלבום של White Denim. הדואליות של 13 ניכרת מיד. הפאנק-בלוז החריף של השיר הפותח (אלוהים יצר) מנעול ומפתח מתחיל עם פיסת מיתולוגיה עצמית שובבה: ביום ה-13 אלוהים יצר את White Denim, אך במהרה עובר למקום אפל יותר. זה משהו בסגנון Beefheart / Sun Ra, מסביר פטרלי. אני מקווה שזה יהיה יצירה מפחידה, מפתיעה וחושית עבור כל מי שישמע אותה.