זהו עובדה בלתי מעורערת, חד משמעית, שוורנר אי הודג'ס הוא אחד הגיטריסטים המוכרים ביותר שנמצאים היום על הבמה. הסיפור מתחיל בוורצבורג, גרמניה, שם היה וורנר ילד של צבא. אמו ואביו היו שניהם נלהבים ממוזיקת קאנטרי והצעיר וורנר הצטרף במהרה ללהקה שלהם, מנגן על תופים. בשנת 1970, אחיו הבוגר נתן לו את האלבומים הראשונים של Black Sabbath, Jimi Hendrix ו-Led Zeppelin. אביו שמע על להקה חדשה שמגיעה לעיר עם גיטריסט מוכשר, וקנה כרטיסים לעצמו ולוורנר. הלהקה הייתה Deep Purple, והגיטריסט היה ריצ'י בלקמור. וורנר עבר מתופים לגיטרה. שני גילויים הוכיחו להיות ההשפעות העיקריות על הסגנון המתפתח של וורנר. ראשית, הוא גילה והתאהב ב-AC/DC, ושנית, ה-Sex Pistols כבשו את אמריקה, והשפעתם לא הייתה מוגבלת רק לסגנון האנרגטי של סטיב ג'ונס, אלא גם לאתיקה הפאנקית של DIY. וורנר ניגן עם סדרה של להקות פאנק מקומיות בנאשוויל ולאחר מכן הוא ושני חברי בית ספר - פרי בגס וג'ף ג'ונסון - פגשו זמר שעבר לנאשוויל בחיפוש אחר מוזיקאים שהיו מוכנים להצטרף אליו בשילוב הסגנונות של הנק וויליאמס עם ה-Ramones. הזמר היה ג'ייסון רינגנברג, וכך נולדו Jason & The Scorchers. לאחר שחתמו עם Praxis Management, ה-Scorchers הקליטו שני EP ושישה אלבומים מלאים, ושיחקו תפקיד מרכזי ביצירת מה שאנחנו מכנים כיום Alt Country או Americana. המוניטין שלהם כמבצעים חיים הוביל בסופו של דבר לכך שהאיגוד המוזיקלי האמריקאי העניק להם את "פרס ההישגים לכל החיים על הופעה חיה" בשנת 2008. בשנת 2007, וורנר הצטרף לדן בירד ומאורו מג'לן (שניהם לשעבר Georgia Satellites) בלהקה חדשה, Dan Baird & Homemade Sin. הלהקה הקליטה חמישה אלבומים סטודיו, והאלבום הנמכר ביותר מביניהם היה Rollercoaster, שהופק על ידי וורנר. החל משנת 2010, וורנר גם התחיל קריירה סולו מקבילה והקליט ארבעה אלבומים סולו, כולל Right Back Whe.