פסלים וציורים שנוצרו בצומת של ביוגרפיה, זיכרון ותיאוריה, הופכים את הבד לדימוי של הגנה, פגיעות וזהות חדשה. במרכז הפרויקט - שיחה על גוף, זיכרון ואופני קיום בעולם שבו טיפול לעיתים קרובות שוכן לצד שליטה. האמן איליה פדוטוב-פיודורוב מתבסס על ניסיונו האישי ממחלה ומשהות ארוכה בסביבה רפואית, ולכן התערוכה נתפסת כהבעה אישית על fragility, זרות לעצמו וחיפוש אחר צורה שיכולה להגן. החומר המרכזי הוא בד - רך, חם, גמיש, אך בו זמנית תעשייתי ומסודר. בסתירה זו נולד המתח המרכזי של התצוגה. פליז, עור וחתיכות בגדים של האמן הופכים למטאפורות לגוף, טראומה וזיכרון. החומר כבר לא משמש כקליפה במובן הרגיל: הוא מחליף את הפנים, הופך לאפידרמיס חדש, שטח דרכו האדם מציג את עצמו לעולם. העבודות גם מפנות למסכה חברתית כאמצעי הסתגלות. היא לא מסתירה, אלא עוזרת לקיים קיום בתוך המערכת, בו זמנית מגנה ועושה את האדם לזיהוי. מספרים על KUDAGO, לאן ללכת בסנט פטרבורג.