התערוכה מציעה מבט רדיקלי על הציור כעל חוויה ישירה, ולא כעל דימוי. זו הצהרה רגשית ופיזית על אלימות, טבע ואחריות אנושית. בפרויקט החדש שלו, האמן יגור פדוריצ'ב פונה לציור כאל מחווה קיצונית - פתוחה, מסוכנת, חסרת מרחק. לאחר שעבר בית ספר אקדמי רציני, הוא פיתח שפה משלו וכיום הוא מסרב במודע לצורות יציבות, רואה בהן מכשול לרגש האמיתי. הוא מתעניין ברגע שבו הציפיות של הצופה מפסיקות לפעול, והאמנות שוב הופכת לאירוע. הבסיס לעבודות אינו קנבס מסורתי, אלא חומר גס, כמעט שימושי, המכסה בחופשיות את הקירות ומעצב חלל אחד. כך נוצר הרגש של שדה אינסופי, מכוסה בשלג טרי - סצנה שבה הכל כבר קרה. ההתקנה הציורית הופכת טוטאלית, והדימוי - לסביבה שבה הצופה משתלב פיזית. בהתבסס על נושא הציד, האמן מתרגם את הנוף לדינמיקה מתוחה: עקבות, כתמים, קווים קרועים הופכים לסיפור על חיים ומוות. האבסטרקציה מתחלפת בצורות מוכרות ומ dissolves שוב, משאירה שאלה מה מרגיש זה שלוחץ על ההדק. הצבע כאן אינו מוסכם, אלא בשר, בוץ, דם, שספגו את השטח, כמו אירועים - בזמן. פרויקט זה מתנגד למסורת הדקורטיבית של ציור הציד. במקום פוזות יפות - קרבה מטושטשת, במקום הרמוניה - כובד חירש. האמן עומד לצד הטבע הקשה והאפל, שבו אין חיבה, אלא יש בלתי נמנע. חפשו תערוכות נוספות בסנט פטרסבורג ב-KUDAGO.