אובייקט אלקטרואקוסטי מחבר בין מים, קצב ומכניקה הנדסית למערכת סאונד אחת, שבה התהליך הטבעי הופך לכלי מוזיקלי. הפרויקט מראה כיצד השילוב של טכנולוגיות ותופעות פיזיקליות יוצר קומפוזיציה מורכבת. במרכז העבודה של סרגיי סקורטו ואולסיה ואשצ'נקו נמצא תהליך מהפנט: מים זורמים במעגל סגור, עולים, נופלים והופכים לסאונד. ההתקנה בנויה כמערכת של שני מיכלים מחוברים, שבהם כל אלמנט פועל גם כחלק מהמנגנון ההנדסי וגם כמשתתף בפעולה המוזיקלית. שלושה טפטופים הופכים את האובייקט לרב קולי, והקצב כאן נולד לא בלחיצת כפתור, אלא בפיזיקה של תנועת הנוזל. מהירות נפילת הטיפות תלויה בלחץ וברמת המים, ולכן התמונה הסאונדית מתנדנדת כל הזמן ואינה חוזרת בדיוק. מיקרופונים מגע קוטעים את המכות הללו, וממעגל פשוט לכאורה נוצר מרחב אקוסטי - לפעמים קצבי, לפעמים לא מסונכרן, לפעמים כמעט כאוטי. העבודה заставляет לשמוע במים לא רק רקע, אלא כוח מוזיקלי עצמאי, המסוגל לבנות דרמטורגיה אלקטרונית.