תמונותיה של מריה קלינינה הופכות את עקבות התרבויות העתיקות לשיחה על איך סמלים שורדים את הזמן. אבן, מים, חורבות ודוגמאות הופכים לרמזים למיתוסים שמקשרים בין מדינות ועידנים שונים. מריה קלינינה אספה עדויות ויזואליות במסעותיה באיראן, מקסיקו, הודו, טורקיה, סרביה, אזרבייג'ן, אוזבקיסטן, מצרים ורוסיה. היא מתעניינת בקטעים שבהם נשמר הזיכרון של השלם: שבר של עמוד, אבן ממבנה עתיק, עקבות מים על סלעים, סימן על פני השטח. היוצרת מחפשת לא את האיור המוכן לסיפור, אלא נקודת כניסה למיתוס - פרט קטן, דרכו מתבהרים הממדים, הזמן והצורך האנושי להסביר את העולם דרך דימויים. שבר, סדק או דוגמה כאן חשובים כמדריכים: הם לא מספרים הכל ישירות, אבל מעוררים אסוציאציות. הפרויקט מתבסס על המחשבה שסמלים פועלים עמוק יותר מהכללים היבשים. הם עוזרים לשמור על הקשר בין תרבויות, טקסים עתיקים, אדריכלות וההסתכלות של היום. בתמונותיה המיתוס נשאר לא תיאוריה מופשטת, אלא חוויה של מפגש עם העולם, שבו העבר ממשיך לדבר דרך אבן, אור וצורה. לאן ללכת במוסקבה, אפשר לגלות ב-KUDAGO.