הסדנה ב"מפעל" תהפוך למיראז' פיקסלי, שבו המציאות כאילו מורכבת משברים של קוד דיגיטלי. התערוכה של ולריה סנצ'ילו היא שינוי תפיסה, גבולות בין הפיזי לווירטואלי, עולם סגור שבו הכל זז לפי חוקים לא לגמרי אנושיים. פירנזיLAB ו-CITY "מפעל" פותחים תערוכה חדשה של האמנית ולריה סנצ'ילו, הידועה בכינוי Waneella. הפרויקט מעביר את הצופה להתקנה טוטאלית, שנבנתה לפי כללי גרפיקה פיקסלית. חלל האולם הופך לחלק מהעולם הדיגיטלי: קירות מונוליטיים, אור עמום וחפצי פנים כאילו בנויים מריבועים גדולים, המדמים משחק וידאו ישן. הכל בסביבה הזו נראה גם מוכר וגם זר - כמו הד של זיכרון וירטואלי של מישהו אחר. העבודה יוצרת אפקט של זמן מואט: הזמן לא מתקדם ולא חוזר אחורה, אלא כאילו תקוע בלולאה אינסופית. כוכבי פיקסל על התקרה מתמוססים לאט, והופכים את האולם לנוף אבסטרקטי. המחבר מציע להסתכל על אזור התחזוקה כמטאפורה להתפרקות מחזורית - כאן לא מתרחשת קטסטרופה, אבל הכל מתפורר לאט, נשאר במצב יציב של סוף. התצפית הופכת לפונקציה היחידה הזמינה לצופה. התערוכה קרובה במיוחד לאלה שמתעניינים באמנות דיגיטלית, אסתטיקה פיקסלית ופילוסופיה של מדיה. פרויקט "Service room" הוא גם סיפור על הגבול הבלתי עביר בין תצפית לפעולה, על חוסר היכולת לשנות מחזור מתוכנת מראש. הצופה נשאר בפנים, בעמדת עד שקט - וחוויה זו דומה למדיטציה במבוך של באגים וטקסטורות. רעיון לאן ללכת במוסקבה נאסף באתר שלנו.