ההתקנה של סטפן טרשצ'נקו ומונולסן מציעה לעבור את הדרך מהנוכחות הגופנית להמסה כמעט מוחלטת בסביבה הדיגיטלית. הפרויקט חוקר כיצד האדם מאבד את סימני האינדיבידואליות, כשהוא הופך קודם כל לערכת נתונים ולאחר מכן לחלק מהזרם המידע חסר הפנים. העבודה בנויה כמעבר מהמציאות המוכרת לחלל הכנוע ללוגיקה של העולם הדיגיטלי. ברגע שהצופה נכנס פנימה, האלגוריתם קורא את דמותו, הופך אותה לגוש פיקסלים נייד ומסמן את פניו בכתובת IP אקראית. כך האדם כמעט מיד מפסיק להתפס כאישיות שלמה והופך לאחד מתוך רבים של דיגיטליים אנונימיים. המשך התנועה הופך לטקס של אובדן זהות. הדרך למרכז הקומפוזיציה עוברת דרך מסדרון עם פורטלים בצבע ירוק. הם משקפים את עצמם, יוצרים אפקט של ריקורסיה אינסופית ומעוררים אסוציאציות עם מסכים מונוכרומטיים של מחשבים מוקדמים ואסתטיקה של חללים לימינליים. בגלל זה, הניווט המוכר נשבר, והחלל עצמו מתחיל להיראות כאזור מעבר בין החומרי לבלתי חומרי. בעמק נמצא מרכז נתונים - הליבה של הסביבה הדיגיטלית ונקודת ההפיכה הסופית. ככל שמתקרבים אליו, הצופה מאבד לא רק את התכונות האנושיות, אלא גם את התוויות הדיגיטליות שלו, מתמזג בהדרגה עם המידע הטהור. ההתקנה מדברת על הפיתוי והחרדה של ההמסה הדיגיטלית, שבה היעלמות האינדיבידואליות נראית בו זמנית מפחידה ומרתקת. לאן ללכת במוסקבה בסוף השבוע, יגיד לכם האתר שלנו.