פרויקט של קולה סדובניק מזמין את הצופה למקום שבו עתיקות ומודרניות, שירה וחומר מתערבבים למיתוס אחד. הפסלים של האמן מזכירים שברים של ציוויליזציות שנעלמו - ובו בזמן נשמעים כמו עדויות חיות של חוויה פנימית. קולה סדובניק הוא אמן הפועל על הגבול שבין ציור, פסל והבעת פילוסופיה. בוגר בית הספר של רודצ'נקו, מוזיקאי ומהנדס בהכשרתו הראשונה, הוא יוצר יצירות שבהן מתמזגים טכניקה, טקסט ומשמעות קדושה. שפת האמנות שלו נולדת מהתנגשות בין הרציונלי למטאפיזי, שבה הצורה הופכת לאמצעי לשמור על זיכרון. בסדרה החדשה האמן מתייחס לנושא של הרס ותחייה. הפסלים נראים כמו ארטיפקטים מעתיד בלתי נודע - עקבות של עולם שחווה אסון. פני האבן משובצות בשורות של משוררים רוסיים, מוולודימיר בוריץ' ועד ויאצ'סלב קופריאנוב, אלי קץ ואלכסנדר נקטוב. משפטים אלה נשמעים כמו הד, והופכים לנוסחאות טקסיות, הכתובות בבשר החומר. שמות היצירות, המורכבים מקודים אינבנטוריים יבשים, מזכירים את השאיפה לסדר את הכאוס, אך דרך הרציונליזם הקר פורצת חיים ותחושה פואטית. "גן-1630" הופך גם לקטלוג, גם לקסם, וגם לארכיון אישי של זיכרון - מונומנט ייחודי של מילה וזמן. מקום האירוע - חלל Vladey בוינזבוד.