הפרויקט מציג את הקירילית כקוד תרבותי חי, החורג מגבולות הדף הספרותי והופך לחלק מהעיר. במרכז התצוגה עומד שיח על האות כצורת אמנות עצמאית. משתתפי הפרויקט עובדים עם טקסט במרחב הרחוב, שבו הכתיבה כמעט תמיד קיימת על הגבול שבין מחווה, סימן ורעש חזותי. חלקם הופכים את המילה לאבסטרקציה צפופה, אחרים פונים לכתיבה הרוסית העתיקה. בכל מקרה, האות מפסיקה להיות רק נושאת משמעות ומתחילה לפעול כצורה, קו, קצב, עקבות הזמן. הקירילית כאן הופכת למערכת גמישה, פתוחה לניסוי, ובו בזמן נשארת סימן מזהה של שפה, סביבה ושייכות תרבותית. לאן ללכת במוסקבה היום, יודע KUDAGO.