פורצלן מודרני בעבודת יד בתערוכה זו חי לפי הכללים שלו: כאן חשוב גם הצורה, גם הדוגמה, וגם איך הפריטים מדברים זה עם זה. הצופה נכנס לחלל שבו בית הספר הקלאסי שוכן באופן מפתיע לצד ניסוי. בחלל אחד מוצגות עבודות של חמישה אמנים, עבורם הפורצלן הוא שטח ניסוי. כל יוצר בונה עולם משלו: מישהו נשען על המורשת של האוונגרד, מישהו פונה לאסוציאציות קוסמיות, ומישהו הופך את הווזה לאובייקט אמנות עצמאי. חלק מהיצירות כבר נראות מהרחוב - הויטרינות מאפשרות לבחון את המוצרים עוד לפני הכניסה למוזיאון. אצל גלינה דולקינה, הסילואטים המחמירים והנפחים הלכודים מזכירים את הפלסטיקה של קונסטנטין ברנקושי ואלכסנדר ארכיפנקו. מיכאיל סורוקין יוצר סטים ואובייקטים שבהם קומקומים וכוסות מוכרים הופכים לסיפור על הזמן ונוכחות האדם בעולם המשתנה. נינה טרויצקאיה מתמקדת בציור: הווזות והצלחות שלה מאוכלסות בדמויות שקל להמציא להן סיפורים צבעוניים. דניאל פיליפנקו מציג סדרות שבהן צורות קלאסיות מתמודדות עם מוטיבים של תרבות עירונית. גלינה שוליאק, הקשורה במשך שנים רבות לייצור גדול, מופיעה כאן כאמנית של דברים אינטימיים עם אינטונציה של ביטוי אישי. לאן ללכת במוסקבה, יודע KUDAGO.