התערוכה בוחנת את הצילום כמרחב שבו הניגודים אינם שוללים אלא משלימים זה את זה. תיעוד ואבסטרקציה, סטטיות ותנועה, מישור ונפח מתאחדים בשיחה על האופן שבו משתנה הדרך בה אנו תופסים את התמונה. הפרויקט נשען על העיקרון הפילוסופי של המשלים, שה formul נילס בוהר, ומעביר אותו לתחום הצילום. במקום הלוגיקה המוכרת של בחירה בין ניגודים, התערוכה מציעה לראות כיצד דרכים שונות לתיאור יכולות להתקיים בו זמנית. בזכות זאת, הצילום כאן נתפס לא כקיבוע פשוט של המציאות, אלא כמודל תפיסתי דינמי שבו התמונה יוצאת כל הזמן מעבר לחד משמעיות שלה. שישה משתתפים עובדים עם מצב זה בדרכים שונות. חלקם פונים לתשתיות טכנולוגיות ולשכבות הבלתי נראות של הסביבה המודרנית, אחרים חוקרים את המים כמשאב של הציוויליזציה הדיגיטלית, שלישיים מהרהרים על קיום של אירוניה ורצינות, על אובדן אישי, על עקבות של צורות עירוניות שנעלמו או על דה-קונסטרוקציה של הצילום עצמו לשכבות צבע. בכל הגישות הללו, המדיום מפסיק להיות כלי נייטרלי והופך לזירה של ניסוי אמנותי. התערוכה מציגה את הצילום כאירוע שבו המבט של הצופה הופך לחלק ממנו. ההתבוננות כבר אינה מצטמצמת לתפיסה פסיבית: היא הופכת לפעולה, והתמונה - למרחב שבו מציאות, זיכרון, טכנולוגיה ואבסטרקציה מנהלים דיאלוג מתמשך זה עם זה. התערוכה נפרסה בגלריה "פנללאב" / PENNLAB בשטח הוינזבוד. חפשו תערוכות חינם נוספות במוסקבה באתר שלנו.