פיודור שווצוב ממשיך להתייחס לדימוי של הביצה. הציור שלו הופך למרחב ניסוי עם חומר וצורה. הסדרה החדשה מראה כיצד משתנה יחסו של האמן לתמונה המסורתית ולגבולותיה. דימוי הביצה הופיע בעבודותיו של פיודור שווצוב כבר בסוף שנות ה-2000 והפך לאחד המרכזיים בפרקטיקה שלו. אז יצר האמן פאנלים גדולים, מחבר בין ציור פיגורטיבי למחוות קונספטואליות ואלמנטים פרפורמטיביים. מעל התמונה הוא הניח שמן, השתמש בספריי, סיליקון, סרטי הקלטה ופריטים מתכתיים, והפך את הקנבס לאובייקט רב-שכבתי מורכב. עבודה כזו עם חומר הייתה דרך להטיל ספק בעצם הרעיון של התמונה הקלאסית. השטח נראה בכוונה לא יציב, כאילו היצירה אמורה להתמוטט עם הזמן. האמן השתמש בקנבס גס ובמרקמים כבדים כדי להדגיש את הקרע בין הציור האקדמי לפרקטיקה האמנותית המודרנית. הפנייה החדשה לנושא הביצה נשמעת כהרהור על זמן, זיכרון ומצב האמנות לאחר תקופת הספקות. בעבודות החדשות נשמרת תשומת הלב לחומריות, אך המחווה הופכת לממוקדת יותר. מספרים איך לארגן פנאי בסנט פטרסבורג.