שתי אופטיקות אמנותיות - גרפיקה וציור - מתנגשות ומתחילות להתווכח זו עם זו במרחב אחד. הפרויקט בונה שיחה על המבט המודרני על היומיום דרך ניגוד של גודל, חומר ואינטונציה. בתערוכה מחוברות דפי גרפיקה קטנים של דוד טר-אוגניאן וציורים גדולי מימדים של סרגיי סקוטרו. ניגוד הגדלים הופך לנקודת מוצא לדיאלוג: העבודות הקאמריות דורשות מבט מרוכז, בעוד שהציור קובע קצב חזק ותופס את המרחב כולו. היוצרים מפרשים את המציאות שסביבם בדרכים שונות. ביצירותיו של טר-אוגניאן, סצנות ופרטים יומיומיים הופכים לחקירה של טבע האמנות המודרנית - מהמורשת של האוונגרד ועד היום. האמן משתמש בנייר דבק, דפים קרועים ומרקרים, פונה לחומרים שלא נתפסים בדרך כלל כ"גבוהים". הבחירה הזו מדגישה את המרחק בין ציור דקורטיבי לבין אמירה אמנותית ביקורתית. סקוטרו, לעומת זאת, עובד עם פני שטח ציור אינטנסיביים. הקנבס שלו בנויים מניגודים של כתמי צבע בולטים ומוטיבים אורנמנטליים, המפנים לתעשיית הבדים במזרח התיכון. איפה אפשר לצאת עם ילד במוסקבה, חפשו באתר שלנו.