ההתקנה האינטראקטיבית הופכת סיפור משפחתי אישי לשיחה על תקווה, טכנולוגיות רבייה וניסיון לדמיין את מי שעוד קיים רק בדמיון. הפרויקט מחבר בין חוויה ביוגרפית, מדע ודגם דיגיטלי של ילד עתידי. במרכז העבודה של ילנה דמי-דובה ומקסים קלמיקוב עומדת סיפור אמיתי של משפחה, עבור אשר הדרך להולדת ילד הייתה כרוכה בחוויה קשה, מגבלות רפואיות וציפייה לפריצת דרך טכנולוגית. האמנים מתייחסים לנושא ההורשה לא כמושג מופשט, אלא כשאלה מאוד אישית, שבה התקווה לעתיד קיימת לצד חוסר היכולת לפעול כאן ועכשיו. דמות מרכזית בפרויקט היא ילד נוירו-נטוי - ילד, שנאסף מתמונות ילדות של בני המשפחה ומוענק לו באמצעות אלגוריתמים תכונות חיצוניות ואופי משוערות. היוצרים מנסים להציג אותו כנוכחות חיה, עמה ניתן כבר ליצור קשר. כך התמונה המלאכותית הופכת לצורת ציפייה, שבה הטכנולוגיה הדיגיטלית לוקחת על עצמה את תפקיד המתווך בין חלום, זיכרון משפחתי ומציאות רפואית. חלל ההתקנה מעוצב כחדר שהוכן לתינוק: עם צעצועים, מתנות, ספרים וסימני דאגה, שעדיין אי אפשר לממש בחיי משפחה רגילים. כאן ניתן גם לשמוע את סשה עצמו - דמות נוירו-נטית, שעונה על שאלות ומנהלת דיאלוג עם הצופה. לאן לצאת במוסקבה, יודע KudaGo.