הפרויקט של סרגיי ניקיטין הופך את "הקליפה" המקצועית של האמן לחומר לביטוי אמנותי. זהו הרהור על איך לשמור על עצמך בתוך המערכת, מבלי להמיר את הדחף החי בערכת דרישות פורמליות. במרכז הפרויקט עומדת הצד הדוקומנטרי של העבודה האמנותית, בדרך כלל מוסתרת מאחורי יצירות מוכנות. כאן היא נחשבת כפשרה הכרחית בין יצירתיות אינטואיטיבית, גופנית וכללי הסביבה המקצועית. עבור סרגיי ניקיטין אזור המתיחות הזה הופך למקום לחיפוש זהות עצמית, המורכבת מפיסות, מסכות, שכבות ודמויות מותנות. האמן עובד בשיטת אימפרוביזציה פלסטית: המצב הפנימי מועבר ישירות לחומר. יצירותיו קיימות על הגבול בין אבסטרקטי לפיגורטיבי, סדר להתפוררות, תוך שהן נשארות פתוחות לשינויים. המרחב בנוי לפי הלוגיקה של תיק עבודות דיגיטלי. הבסיס הוא תיקיות מאחסון ענן של המחבר, שבהן לצד סדרות עבודות היו קורות חיים, קישורים, קבצים וטקסטים נלווים. אלמנטים שימושיים אלה, המיועדים לשימוש חיצוני, הופכים לחלק מהביטוי האמנותי. העריכה הופכת להופעה, והתוצאה היא התקנה רחבת היקף-הרהור על מקומו של המחבר במערכת האמנות המודרנית. מקום האירוע - אולם האקציזים של וינזאבוד. חפשו תערוכות חינמיות נוספות במוסקבה ב-KUDAGO.