הפרויקט מאחד אמנים העובדים על הגבול בין המוחשי לאבסטרקטי, שבו הצורה נשארת נזילה והמשמעות אינה קבועה. במרכז תשומת הלב - ציור כמקום מעבר בין תחושה לדימוי. התצוגה בנויה סביב עניין מודרני במטשטש הגבולות בין השפות הפיגורטיביות לאבסטרקטיות. כתמי צבע וקצבים מתאגדים בהדרגה לרמזים על מוחשיות, אך אינם מתייצבים סופית, משאירים את הצופה באזור של חוסר ודאות. גישה זו ממשיכה את המסורת של המאה ה-20, כאשר האבסטרקציה הפכה לאמצעי לא לחקות את המציאות, אלא ליצור מציאות אמנותית אוטונומית. כל יוצר מציע את הנוסחה שלו לסינתזה זו. בעבודות מסוימות הדמויות כאילו מהבהבות ומומסות בחומר הציורי, מזכירות רגישות סימבוליסטית ומודרניסטית. באחרות - דימויים חולפים של חפצים וצורות ארכיאולוגיות מתייצבים כעקבות זיכרון, מתהדהדים עם ארכיאולוגיה ואתנוגרפיה. ישנן גם פרקטיקות שבהן הסביבה האורבנית מתפרקת למבנים פיקסליים, הופכת לקואורדינטות אבסטרקטיות של מרחב וזמן. המסורת המזרחית מתגלה בעבודות שבהן קווים ועיקולי צבע יוצרים סימנים הקרובים להירוגליף ולסמל פילוסופי. באופן כללי, היצירות הללו יוצרות "על-מציאות" רב-שכבתית, שבה האבסטרקציה והדימוי אינם מתנגדים זה לזה, אלא הופכים לכלים להרכבת מחדש של העולם והחוויות הפנימיות. חפשו תערוכות חינם נוספות במוסקבה ב-KUDAGO.