אלכסנדרה פבלובסקיה הופכת שיחה שלא התרחשה עם אמה למרחב ממתכת, השתקפויות ושברי זיכרון. ההתקנה חוקרת כיצד ההכרה של אחרים מתמזגת עם החוויה האישית של הצופה. אלכסנדרה פבלובסקיה מציגה מצב שבו אי אפשר לשנות את האירועים, והלא נאמר ממשיך להגדיר את ההווה. במיוחד עבור התצוגה, האמנית יצרה התקנה ועבודות חדשות ממתכת. החומר הקר והחזק הפך לצורת חוויות שקשה להחזיק בהן וקשה עוד יותר לקרוא להן בשמות. בקומפוזיציה מתנגשות הפכים: ילדות ומבגרות, הופעה והיעלמות, בשלות ונבילה. זוגות אלו אינם מתאגדים לסיפור ישיר, אך קובעים את הקצב של התנועה בין הזיכרונות. לצד זה מוצגים אובייקטים מסדרת "על פני השטח". הם מזכירים מראות שבהן העבר חוזר בקטעים וכל פעם נראה אחרת. ההשתקפות כאן קשורה לזיכרון המשתנה, הבלתי שלם ותלוי במצב הנוכחי. וידוי אישי נשאר בקושי מסומן, ולכן הצופה משלים אותו עם אסוציאציות משלו. הסיפור של אחרים מאבד בהדרגה את המרחק ומתחיל להדהד ברגשות מוכרים: אשמה, רוך, עלבון או צורך לומר מילים חשובות. התערוכה ממוקמת בגלריה "עתיד" / Futuro בשטח "וינזבוד".