התערוכה מציגה את האמנית אהבה מייקובה, שחיה חיים ארוכים בכפר, עברה עוני ומלחמה, והחלה לצייר רק בגיל מאוחר. דרכה מראה כיצד הרצון לקשט את היומיום מתפתח לקול אמנותי עצמאי. במרכז הפרויקט עומדת גורלה של אישה איכרה מהחוף הוולגה. ילדות במשפחה ענייה, שנות מלחמה, דאגה לילדים וחיים קשים התקיימו זמן רב בנפרד מהאמנות. רק הרבה מאוחר יותר היא לקחה בידיה צבעים, והסביבה המוכרת הפכה לנושא עבודותיה. הציורים בנויים סביב מוטיבים פשוטים: כפרים הממוקמים לאורך הנהר, בתים מעץ, כנסיות, ערימות חציר, סירות ליד המים, אנשים בדרכים, בטיול או בפרידה. כמעט כל הבדים הם אופקיים, כאילו האמנית מותחת את המבט שלה על קו האופק ושומרת על תחושת זמן איטי. בציור נשמעת הדהוד של בית הספר הקלאסי הרוסי, המוכר מההדפסים במגזינים: המעברים הרכים בין הצבעים, הקומפוזיציה המושקעת, תשומת הלב לאור. עם זאת, מקור ההשראה נשאר קרוב - האדמה המולדת וחיי היומיום, אליהם היא מתייחסת באינטרס זהיר. הנופים מלאים בשקט ובהרמוניה פנימית. השמים, המים, היער והשדה אינם מדכאים את הנוכחות האנושית, אלא סופגים אותה בעדינות. הקצב השקט, המלנכוליה הקלה ותחושת ההגנה הופכים את העבודות הללו לקרובות לצופים מדורות שונים, מזכירות חוויות ילדות, סיפורי משפחה ואת השמחה השקטה שעוזרת להחזיק מעמד בעולם המשתנה. התערוכה מתקיימת באולם "ציורים עממיים" בכתובת: בול איזמאילובסקי, 30. באתר שלנו אנו מספרים על אירועים חינמיים במוסקבה.