התצוגה מזמינה את הצופים לעולם של חרמס וחבריו - מרחב שבו המשחק הופך לאמצעי להכרה, והאבסורד - לצורת התנגדות למציאות. בין השירה, החלומות וחפצים מוזרים נולד דיאלוג על חירות, מציאות ואמנות לחיות בניגוד ללוגיקה. הפרויקט מציע להסתכל על המורשת של דניאל חרמס, אלכסנדר וודנסקי, ניקולאי אולייניקוב, יעקב דרוסקין וחבריהם כמקום חי של רעיונות, שבו משחק ילדים שוכן לצד עומק פילוסופי. המבקרים יוכלו "להיכנס" לעולם שלהם באופן מילולי - לעלות על מזרן רך-סירה, המזכיר תיבה, ובין חפצים מוזרים לגלות טקסטים, צלילים ומשמעויות, הצומחות מתוך תפיסת מציאות אבסורדית. כאן אפשר לעבור בלנינגרד של שנות ה-30 וה-40, לראות כיצד אמנים וסופרים של אובריוא הפכו את האבסורד של העולם לשיטה יצירתית. האבסורד שלהם אינו שלילה, אלא אמצעי לחיפוש משמעות, תשובה לכאוס של הזמן. בפריטים של התערוכה משתלבים אירוניה ודאגה, מציאות וחלום, שפה וגוף. זו ניסיון להתקרב לרוח התקופה, כאשר האמנות הפכה לאמצעי הישרדות, והיצירה - מקלט פנימי. על הצופה לבחור את "הטקסטים לחיים" שלו, וכמו גיבורי חרמס, למצוא פוקוס אישי, המאפשר להחזיק מעמד בזרם האבסורדי של העולם.