אלכסנדרה מיטליאנסקאיה מציגה שני עולמות - את הפנים האישיים שלה, שנאספו מחפצים זיכרון, ואת המרחב האינסופי של הטבע, המשתקף באומניות הווידאו. התערוכה מחברת בין המבט פנימה והחוצה. הכל מתחיל בחדר. כאן - ספרים, כרטיסי ברכה, חפצים קטנים. כל פריט הוא כמו שורה ביומן אישי. מזכרות, רלקטיות, מתנות מתאגדות לתמונה אינטימית של החיים. זה לא אוסף של חפצים, אלא דרך לשמור על עצמך. כך האמנית מדברת על הקרוב, מבלי לפנות לזיכרונות ישירות. אלכסנדרה מיטליאנסקאיה מכניסה את הצופה לתוך המרחב שלה. בלי משחקים עם נוסטלגיה ודרמטיות. החדר שותק, אבל בשקט הזה נשמעת קול. בחדר השני - נשימה אחרת. שלושה אומנויות ווידאו - "נהר מוסקבה", "דרך בדיונות" ו"זרנוטוק" - מטשטשות את הגבול בין התבוננות לנוכחות. האמנית תופסת את מה שלא ניתן לתאר במילים. אור על המים, רוח בשדה, קווי האופק. מהשגרתי נולד תחושת אינסופיות. חפשו תערוכות לא שגרתיות אחרות במוסקבה ב-KUDAGO.