ציור וגרפיקה של סרגיי באקין מתאגדים לעיר אישית, שבה אולמות בלט ורבעים ישנים כאילו ממשיכים זה את זה. אור רך, ערפל קל ומבטו הקפדני של האמן הופכים מוטיבים מוכרים לסיפורים על תנועה, זיכרון ויופי. האמן מתבונן בעיר במשך שנים רבות כעל מרחב חי, שבו חשובים לא רק החזיתות, אלא גם מצב הרוח של האוויר בין הבניינים. על בדיו מופיעות טיילות, חצרות ובניינים בודדים. הם הופכים לפיסות ממפתו האישית. האמן גם מתעניין בעולם הבמה. חזרות בלט, המתנה ליציאה והפסקות קצרות בין תנועות הופכות לנושא של רבות מעבודותיו. הבלרינות מוצגות במצבים חיים, מעט עייפים ומרוכזים, דרך הטיית הראש וקו הכתפיים ניתן לקרוא את הרגשות שלרוב נשארים מחוץ לאור הבהיר של הבמה. האמן משלב בחופשיות חומרים שונים: שמן, פסטל, פחם, סנגינה. הפסטל מעביר את משחקי האור והגוונים, הפחם מחזק את הניגוד והקצב, והשמן מעניק לציורים עומק. כך נבנית הפלסטיקה שבה רושם מיידי מתחבר עם קומפוזיציה מתוכננת. תשומת לב מיוחדת ניתנת לצבע. גוונים רכים של אפור-כחול ואוקר, צללים מעומעמים וניצוצות נדירים של צבעים בוהקים יוצרים תחושת חג שקט, כאשר רעש העיר כאילו מדוכא. סצנות עירוניות וסצנות מחזרות הופכות להרהור על איך המצב הפנימי של האדם משתקף בעולם החיצוני. אירועים נוספים בסנט פטרסבורג ניתן למצוא ב-KudaGo.