סיפורים של שני הדרמטורגים המרכזיים של סוף המאה ה-19 נשמעים כאן כמו שיחה חיה - עם ויכוחים, הפסקות ורפליקות סמויות מתוך המחזות. התצוגה מאורגנת כך שתציג כיצד יחסים אישיים ותיאטרון השתקפו זה בזה ושינו עם הזמן את משמעות השורות המוכרות. התצוגה בנויה כסדרת דיאלוגים ופולולוגים: המבקר כאילו מאזין לשיחות של הדמויות, בני זמנם והמחברים עצמם. דרך מכתבים, זיכרונות ופרטים תיעודיים מתגלה כיצד השתנה היחס בין שני הסופרים זה לזה - מסקרנות ותמיכה עד למחלוקות מתוחות. צורת הצגה זו הופכת את הסיפור המוזיאוני לדומה לבמה, שבה כל עדות פועלת כרפליקה. שכבת תוכן נוספת היא ההקבלות המוסתרות במחזותיהם. בסצנות המוכרות מתגלות באופן מפתיע חרוזים של אינטונציות, מוטיבים וסיטואציות: רפליקה אחת מהדהדת בשנייה, וויכוח על אדם וזמן הופך לוויכוח על תיאטרון. במרכז הפרויקט עומדת ההיסטוריה של הזיכרון הספרותי עצמו. החומרים מסייעים לראות מדוע תאריכים חשובים ואירועים יובליים הופכים להזדמנות לקרוא מחדש את הקלאסיקות ולשמוע אותן לא כקנון בית ספרי, אלא כמשוחחים ששאלותיהם עדיין נוגעות. התערוכה מאפשרת לעקוב אחר הקשרים הללו צעד אחר צעד ולצאת מהאולם עם תחושה שהטקסטים המוכרים הפכו לקרובים ומלאים יותר. בתערוכה יוצגו תמונות, ספרים, מסמכים, פרטי גרפיקה וחפצים אישיים של הדרמטורגים מאוסף המוזיאון הממלכתי להיסטוריה של הספרות הרוסית על שם ולדימיר איבנוביץ' דאל.