בספריית ק.א. טימיריאזב, התמונות של נדיה בואלאג הופכות פחדים לחוויה חזותית. בסדרת דימויים ללא כותרות, האמנית חוקרת כיצד חרדות ופגיעות משנות את תפיסת העולם, ומציעה לצופה לזהות את מצבו האישי באור וצל, בסילואטים ובזוויות מוזרות, המגיבות ברמה הרגשית. התצוגה בספריית ק.א. טימיריאזב מתמקדת בנושא שכל אחד נתקל בו - פחדים וחרדות אישיות. נדיה בואלאג, חברה באיגוד הצלמים של רוסיה, עובדת על הפרויקט הזה במשך כמה שנים, שבו השיחה על פוביות מועברת לתחום האמנות הוויזואלית. במקום הגדרות יבשות ורשימות של אבחנות, מוצעת לצופה סדרת תמונות, שבהן התגובה הרגשית חשובה יותר מהכינוי המדויק של המצב. אין כאן כותרות מתחת לעבודות, ולכן כל אחד מתבונן בתמונות דרך הניסיון האישי שלו ומבנה את הסיפורים המוסתרים בהן. במרכז תשומת הלב נמצאים סוגים שונים של פחד - מפחדים חברתיים ועד לפחדים שלא מדברים עליהם בקול רם. זה יכול להיות חרדה מהקהל, פחד מגובה, ממקומות סגורים או, להיפך, מהחלל סביב. בחלק מהעבודות החרדה מורגשת בניגודים החדים בין אור וצל, ובאחרות - בקווי המתאר המטושטשים, במתח בעמידת הדגם, בזווית שמערערת את האוריינטציה. היוצרת לא נותנת רמזים מוכנים, אלא באמצעות שפת הצילום מראה כיצד הרבה בתפיסתנו מתבסס על תחושת ביטחון או חוסר ביטחון. פתרון מעניין הוא ההחלטה להימנע מכותרות וטקסטים הסבריים. הצופה לא מחפש שמות מוכרים לפוביות, אלא מקשיב למה שקורה בתוכו כאשר הוא עומד מול תמונה מסוימת. למישהו תתעורר תחושת בדידות, למישהו - אובדן שליטה, למישהו - זיכרונות ילדות שנראו מזמן נשכחים. כך, האולם התערוכתי הופך למקום של דיאלוג פנימי, שבו אפשר להודות בשקט שלכל אחד יש פחדים ואין בכך שום דבר מביש. אירועים נוספים בסנט פטרבורג מחפשים ב-KudaGo.