התערוכה מתייחסת לציור המודרני כשפה המסוגלת לתעד במדויק את מצב הזמן. במרכז תשומת הלב נמצא דור האמנים שהתפתח כבר במאה ה-21. הם מאוחדים בבית ספר אקדמי ורצון לחדש את עקרונותיו. כל יוצר פועל בדרכו: מהדמיה מדויקת של המציאות ועד לשפה ציורית רגשית, כמעט חסרת אובייקטים. התערוכה בנויה כסדרה של חללים עצמאיים, שבהם העבודות נחשפות "מקרוב". הציור מלווה בגרפיקה, פסלים וחפצים, ובכך הדימויים יוצאים מעבר למישור. דרך סיפורים אישיים וחוויות נבנית תמונה מורכבת של המודרניות. בה משתלבים הפרטי והכללי, ובמרכז נשאר האדם - ניסיונו להבין את המתרחש ולשמור על תחושת משמעות.