הפרויקט הופך את הארכיון האישי להרהור על איך הזיכרון משתנה תחת השפעת הטכנולוגיות ושגיאות תפיסה אישיות. תמונות ישנות כאן הופכות לחומר לספקות ולוויכוח פנימי. במרכז העבודה של יורי צ'רנישוב נמצאות תמונות ילדות ונעורים מהארכיון האישי של האמן, שעברו דרך רשת נוירונים. התמונות הסטטיות מקבלות תנועה, קול ואמיתות מדומה חדשה, אך יחד עם זאת מתחילות להתרחק באופן ניכר ממה שאכן קרה פעם. אינטליגנציה מלאכותית לא רק מעוררת את העבר, אלא גם מעוותת אותו, יוצרת דימויים הדומים לזיכרונות אמיתיים ובו בזמן מדאיגים ולא מדויקים. הווידאו מלווה בהערות שנוצרו, המבוססות על קולו האמיתי של המחבר, מה שמגביר עוד יותר את תחושת התיעוד. עם זאת, ברגע הזה העבודה גורמת להטיל ספק בטבע הזיכרון עצמו: אפילו העקבות המשכנעים ביותר של העבר אינם מבטיחים דיוק, שכן הזיכרון תמיד קשור להרכבה מחדש, לאובדן פרטים ולפרשנות שלאחר מכן. תפקיד מיוחד יש לאופן ההצגה. הסיפור האישי משודר דרך טלוויזיה - אמצעי המסורתי הקשור לאמון בתמונה. מול המסך הוצב כיסא, וכאשר יושב בו הצופה, הוא שומע את המונולוג הפנימי של המחבר, המנסה לשחזר איך הכל היה באמת. אם אינכם יודעים היכן לטייל במוסקבה, היכנסו ל-KudaGo.