התערוכה הופכת את המוטיב הקיץ לסיפור על זיכרון, הרגל לראות ויופי שקט של דברים יומיומיים. הגן, הפנים, חפצים ישנים ואורנים כאן הופכים לא רק לנוף במובן הרגיל, אלא למקום של חוויות אישיות, שבו כל דימוי מוכר נשמע מחדש. במרכז התצוגה - התחושה הפנימית של הבית, הקשורה לקראטוב ולסביבתו. האמן מתעניין לא בדיוקנות תיעודית ולא ברצון להעביר מראה מוכר, אלא כיצד המוטיבים המופיעים מדי יום ממשיכים לשמור על רעננות ועוצמה רגשית. בית קטן, גן, נוף מהחלון, שורת אורנים, נופים עם דברים מוכרים, פנים של חדר קיץ - כל הדימויים הללו מתאגדים למקום שבו החיים הפרטיים הופכים למקור לביטוי אמנותי. חזרתיות המוטיבים כאן משחקת תפקיד מיוחד. אותם חפצים וקטעי נוף לא משעממים, אלא, להיפך, נפתחים מחדש, ומאפשרים לתפוס את הבעה החבויה שלהם. קנקן קפה ישן, מיכל חלב, דלעות מיובשות על המדף, כיסא בפינה של החדר או כתרי האורנים תחת שמיים שונים נתפסים כנושאי זמן, שבהם נשמעת יותר מאשר פרט יומיומי. מאחורי המבט הזה עומד זיכרון מהילדות וההרגשה של התלהבות שחוזרת כשפוגשים את העולם המוכר. לכן העבודות אינן מצטמצמות לנוף או לפנים: הן מעבירות מצב של התבוננות שקטה, כאשר היומיומי פתאום מתגלה כמשהו עמוק, רגיש ונצחי בדרכו.