תערוכת יוליה רזניקובה ונטליה קונדרטובה הופכת את המשבר שחוו לשיחה על איך להמשיך לחיות כאשר התמיכות המוכרות מתמוטטות. דרך ציור וגרפיקה, הכאב האישי כאן הופך לדימוי של חוויה משותפת. נקודת המוצא של הפרויקט היו השנים בהן התפיסות המוכרות על העולם הפסיקו לפעול. העבודות של יוליה רזניקובה ונטליה קונדרטובה נובעות מהתחושה של נפילה ללא תמיכה: בהן נשמעת כעס, תחושת אשמה, אמפתיה וניסיון לראות את הכאב לא כסיפור פרטי, אלא כחלק מהחוויות האנושיות הכלליות. לשיחה הזו נבחרו מדיומים קלאסיים - ציור על נייר ועל לוחות עץ, גרפיקה עמדתית ודפוס. הצבעים בעבודות של קונדרטובה קובעים את הקצב הרגשי, עובר מגוונים כהים ודחוסים להדגשות בהירות קצרות. רזניקובה עובדת בגוונים מעומעמים, קרובים לפרסקו. שתי האמניות משתמשות בקו רגשני חד ככלי המאפשר לדבר על טראומה ללא איורים ישירים. ב-KUDAGO מוצגת התוכנית העדכנית של מוסקבה.