התצוגה מראה כיצד הדרך האמנותית האישית הופכת להרהור על זיכרון, צורה וחוויה רוחנית. ציור ופיסול מתאגדים במרחב שבו סמלים ארכיאולוגיים נפגשים עם חומרים מהסביבה התעשייתית המודרנית. התערוכה מציעה לראות את הדרך היצירתית של אלאדין גארונוב כתנועה מזהות אישית למשמעויות תרבותיות רחבות יותר. כאן החשיבות אינה בסדר הכרונולוגי, אלא בלוגיקה הפנימית של ההתפתחות, שבה הצורה האמנותית הופכת לאמצעי שיחה על זיכרון, מוצא וחוויה רוחנית. בעבודות מתמזגות מסורות של תרבות הקווקז הצפוני ואמנות עכשווית. שטיחים, דוגמאות, מוטיבים קליגרפיים וסמלים יציבים מנהלים דיאלוג עם בטון, גומי תעשייתי וחפצים יומיומיים. בפרויקט נכנסו כ-100 יצירות מהאוסף המוזיאוני, אוספים פרטיים ועבודות חדשות שנוצרו במיוחד לתצוגה. התצוגה מובילה את הצופה בנתיב שבו תחילה מתגלה חיפוש שפה אמנותית, ולאחר מכן מתגבר בהדרגה הרצון לדימויים ומצבים אוניברסליים. במחזורים המאוחרים של גארונוב, הדרך הזו מקבלת אופי מדיטטיבי והופכת לפנייה לעולם הפנימי. רעיון לאן ללכת במוסקבה, נאסף ב-KUDAGO.