אלה, נטשה, לאדה - ועשרות אחרות. מוזיקת הפופ הנשית של שנות ה-90 נשמעה בכל מקום, אבל מי עמד מאחוריה - היוצרת או הדימוי? מפגש עם מפיק מוזיקלי וגרסאות כיסוי חיות יפרק את הנרטיבים המרכזיים של התקופה: מהסקפיזם המיסטי ועד "האישה החזקה" - ויענה בכנות כיצד עבד על כך המבט הגברי. מוזיקת הפופ הנשית של שנות ה-90 היא יקום נפרד: נצנצים, קלטות, MTV והלהיטים האינסופיים שעדיין צפים בזיכרון מהתווים הראשונים. אבל מאחורי הברק והקצבים הרוקדים הסתתרה סיפור הרבה יותר מורכב - על כך שבתקופה של חופש יצירתי מלא ואי-ודאות כלכלית, תפקידים מגדריים בתרבות הפופולרית נכתבו מחדש. או שאולי לא נכתבו מחדש? במפגש במוזיאון בוריס ילצין השאלה הזו תהפוך למרכזית. מוזיקת הפופ הפוסט-סובייטית נתפסת על ידי רבים כטריטוריה של המבט הגברי: נשים בה לעיתים קרובות היו גיבורות של נרטיבים זרים, ולא יוצרות של משמעותן האישית. כותבת השירים והמפיק המוזיקלי קסניה אלאבצקיה יחד עם המנחה איבן ארדנייב יפרקו את קווי העלילה המרכזיים של התקופה: מהסקפיזם המיסטי - לדימוי "האישה החזקה", שלכאורה לוקחת יוזמה, אך עדיין מגדירה את עצמה דרך הגבר. אירועים נוספים ימצאו בייקטרינבורג ב-KudaGo.