הרומן של אנטוניה ביאט מהווה Anlass לשיחה על סף תקופות, סודות משפחתיים ועל התבגרות ילדים בעולם שמשתנה במהירות. המשתתפים נפגשים כדי לדון בחלקים השלישי והרביעי של הספר, לשתף את גילוייהם, רגעים שנויים במחלוקת ושאלות שנותרות בין השורות. מועדוני ספרים הופכים להיות המקום שבו טקסטים מורכבים מפסיקים להיראות בלתי נגישים, ושיחה על ספרות הופכת לדיאלוג חי על החיים האישיים. הרומן של אנטוניה ביאט, אותו קוראים המשתתפים בחלקים, מספק חומר עשיר לשיחה כזו: כאן משתלבים ילדות ואחריות בוגרת, אגדה ומציאות היסטורית קשה. במרכז הדיון - החצי השני של הספר, שבו הסדר הוויקטוריאני מתחיל להיכנע, ורעיונות חדשים עולים על פני השטח. סופרגיסטיות, אנרכיסטים, אמנים ואספנים, מחנכים ובנקאים - כל הדמויות מעורבות בשינויים שמשנים את התפקידים הרגילים במשפחה, בנישואין ובחברה. הקוראים יחד עם המנחה מנסים לראות כיצד תהליכים אלה משתקפים בסיפורים פרטיים של ילדים ומבוגרים, וכיצד הם מהדהדים את היום הנוכחי. עניין מיוחד הוא כיצד הרומנים מארגנים את "הבתים" של הדמויות. אחוזת הסופרת לילדים, בית האוצר של המוזיאון, סדנת הקדר הקודר, מגוריו של צעיר הקשור לרעיונות רדיקליים - כל המרחבים הללו הופכים להמשך של הדמויות ואמונותיהם. השיחה על מקומות הפעולה זורמת לשיחה על גבולות אישיים, סודות, ועל מה שמקובל להסתיר אפילו מהקרובים ביותר. המנחה של המפגש, חוקרת ספרות ועיתונאית פולינה מקסימובה, מסייעת לנתח את הטקסט בעדינות ובזהירות. המשתתפים יכולים לשאול שאלות על ההקשר התרבותי וההיסטורי, להבהיר פרטים לא מובנים, לשתף את האסוציאציות האישיות שלהם עם אירועים וביוגרפיות אמיתיות. כך השיחה על הרומן הופכת לחקירה קולקטיבית של התקופה שבה נולדו התפיסות המוכרות לנו על ילדות, חופש, חינוך ויצירה.