להקות רוק מנגנות שירים בזמן שוולקרו פיגמיז יוצרים רגעים. זו לא קבוצה שעולה לבמה, מנגנת סט ויורדת. מהתו הראשון ועד האקורד האחרון, וולקרו פיגמיז הופכים את החדר לחוויה של רוקנרול מלאה, עם ידיים באוויר, ללא בריחה. אורות דולקים, עוצמה גבוהה, אגרופים באוויר - זה כאוס מבוקר עם פסקול. להקה דואגת לרשימות שירים, בעוד ש-show רוק מכתיב את הקהל. וולקרו פיגמיז מטשטשים את הגבול בין הבמה לקהל, בין האמן למעריץ. אתם לא צופים - אתם משתתפים. שרים. צוחקים. מאבדים את הקול. מחליפים חמש עם זרים שמרגישים כמו חברים לכל החיים עד הפזמון השני. זה חלק מהקונצרט, חלק מהקומדיה, חלק ממכונת זמן חזרה כש-rock היה רועש, מהנה וקצת מסוכן. זו אנרגיה של ארנה בבארים, פסטיבלים, מועדונים ובכל מקום שיש לו מספיק אומץ לארח את זה. חכות גדולות. אישיות גדולות יותר. אפס טייס אוטומטי. כל מופע שונה כי כל קהל שונה - והפיגמיז ניזונים מזה כמו דלק סילוני. אם אתם רוצים מוזיקת רקע, שכרו להקה. אם אתם רוצים זיכרון, סיפור ולילה שאנשים לא מפסיקים לדבר עליו.