ערב באולם הלבן של לרמונטוב מוקדש לסופרת ילנה שצ'לקנובה ורומן שלה "שתי ירחיים והארץ". האורחים ידברו על ילדות קשה, התבגרות בעידן של שינויים ואיך סיפור אישי הופך לאוטופיקשן, וישמעו קטעים מהספר בקריאה של המחברת. האולם הלבן של לרמונטוב הופך לערב אחד לחלל שבו הטקסט הספרותי והניסיון האישי של המחבר קרובים במיוחד למאזינים. הסופרת מפטרבורג ילנה שצ'לקנובה משתפת את סיפור יצירת הרומן הבכורה שלה ואיך מתוך קטעי ביוגרפיה נולד ביטוי אמנותי. השיחה מתמקדת בנושא ההתבגרות, כאשר חוויות ילדות, קונפליקטים משפחתיים והרגשה של "שונות" הופכים עם השנים לסיפור שלם על מסע הגיבור. אורחי המפגש יגלו מהו אוטופיקשן ומה ההבדל בינו לבין פרוזה זיכרונית רגילה. נדבר על איך המחבר עובד עם כאב אישי, מחדש את החוויה הטראומטית והופך אותה לחומר לספר, מבלי לאבד את הכבוד למשתתפים באירועים אמיתיים. נדונה השאלה היכן עובר הגבול בין תיעוד לדמיון, איך משתנה נקודת המבט עם הגיל ולמה החזרה לעבר האישי יכולה להיות בו זמנית לא פשוטה ומשחררת. נושא נוסף של הערב הוא ילדות בתקופת הפרסטרויקה ובשנות התשעים. ילנה נזכרת בחצרות, בבתי ספר, בסיפורים משפחתיים, בהתנגשויות הראשונות עם חוסר יציבות חברתית ובתחושה שהכללים המוכרים כבר לא עובדים. הפרספקטיבה של הילד מאפשרת להסתכל על ההיסטוריה הקרובה לא דרך עובדות יבשות, אלא דרך רגשות, פחדים, תקוות וחלומות של מי שגדל בתקופה זו ולמד לחפש את מקומו בעיר המשתנה במהירות. בפורמט של שיחה חיה נדונות שאלות של יחס לעצמך ולסובבים: מה זה אומר להרגיש "עוף מוזר", איך למצוא אנשים שאפשר לחלוק איתם ערכים ולמה ההכרה בפגיעות האישית הופכת לצעד לצמיחה פנימית. עבור רבים מהמאזינים, שיחה כנה כזו הופכת להזדמנות.