אתם כבר צריכים להכיר את השירים האלה. אם האמרה הישנה על כך שכישרון שווה הצלחה הייתה נכונה, אז The Steepwater Band כבר הייתה שם דבר, מתמודדת עם Aerosmith, Bad Company ואחרים בדרכם המשותפת בפנטזיית רוקנרול שלנו. אבל זה לא תמיד כך, והלהקה הזו יודעת את זה ועדיין מתמודדת עם זה, מחייכת, עם כל מה שיש בהם, לא בשביל טבעות זהב ושלטים, אלא כי הם חייבים! עבורם, חיי המוזיקה הם קריאה ולא תחפושת טיפשית שמישהו לובש כדי לשחרר זהב, תהילה וקבוצות מעריצים. בארץ של קריקטורות, זה מדהים לפגוש את הדבר האמיתי. משהו פרימיטיבי מסתתר במוזיקה שלהם, אבל תמיד מתמודד עם רגשות וסיפורים שהם מוכנים לכל יום ~ מוזיקה שמזמינה לרקוד ומאוד כנה, צליל שהתפתח בחוכמה והתקבל מאז 1998. AC/DC אמרו פעם, 'אם יש לך דולר, יש לנו את השיר / פשוט רוצים לרקוד כל הלילה', ו-The Steepwater Band בהחלט מגלמת את הדחף הזה לקבל משהו בעולם הקשוח הזה, מתאים לשורשים של הלהקה בשיקגו ולהבנה הארצית שלהם של בלוז העירוני. התשוקה המתמשכת והמהדהדת בתוך הלהקה הזו אינה מוטלת בספק. צללו לקטלוג השירים שלהם שנראה שאין לו סוף בכל מקום, ולב ולשרירים הפועלים בכל שיר הם מוחשיים ונוכחים בדרך הכי נעימה. הצליל שלהם דומה לפסקול של תחרות אגרוף עם השטן ואז לשתות איתו עד עלות השחר לאחר שהצלחתם להכניע אותו. השירים שלהם מחברים את המרחקים בין אוהבים, שולחים ידיים לאחים ואחיות שצריכים הבנה וניצוץ שיגרום להם לרקוד, עיניים סגורות, מתנערים מעול היום, מוכנים לסיבוב נוסף כי השיר הנכון מהלהקה הנכונה גרם להם להרגיש שיש להם עוד כוח להילחם. זו הלהקה שאתם מתמודדים איתה כאן, והם יעשו את זה הרבה אחרי שכל הבחורים היפים, ההופעות המוכנות והמתחזים עזבו.