<p dir="ltr">בעשור האחרון, Spike Fuck ממלבורן התקיים יותר כמיתוס מבולגן מאשר כאמן - עבודות ספורדיות שתמיד היו על סף הצלחה, שמועות על מוות או שיגעון וכן הלאה. ההתנסות של Spike במוזיקה בשנת 2015 שירתה פנטזיה תרבותית, לא על ידי שאיפה כוללת, אלא יותר כמו כוכב פופ קוספליי שנעצר על ידי מכשיריו שלו, ושעצבו שזרם דרך מעגלים תרבותיים לא סבירים. גוף העבודה היחיד שלו, The Smackwave EP (Partisan Records), עסק בנושאים שהיו ממשיים כמו שהכותרת מרמזת: שימוש בסמים, זהות מגדרית, דת ואקזיטנציאליזם. זמן קצר לאחר שחרורו, Spike נלכד בס whirlwind של הצלחה בלתי צפויה, עובר ממסיבות מחסן תת-קרקעיות להיות עטוף באופנה גבוהה וצילומי עיתונות מלווה בראיונות, שבהם הוא סיפק פרטים בלתי פוסקים ולא מצונזרים על חייו.</p><p><br></p><p dir="ltr">על סף פריצת הדרך, Spike נעלם. העלאות פיראטיות ותגובות על סרטונים ישנים ביוטיוב דנו באפשרויות שנראו פראיות אך אמינות, בהתחשב בטבע של Spike, והניעו שמועות על בדידות מונסטית, חזרה לסמים או חידוש כאיש מקצוע ראוי ל-LinKedIn. רק הכנים ביותר שמרו על המיתוס שלו בחיים.</p><p><br></p><p dir="ltr">חוזר בשנת 2024 לאחר הפסקה של ארבע שנים, Spike חזר נקי, עם עיניים צלולות ומעוצב מחדש. Spike כבר לא לבד עם מסלול ליווי, אלא מוביל להקה מלאה מתחלפת. יחד הם מעבירים את רוח הגלאם של שנות ה-70, נשמה רוחנית ורוקנרול פגום; תמיד מנותב דרך הקול הבלתי ניתן להחלפה, הפגוע והפואטי של Spike.</p>