סרט-אופרה על הטרגדיה של הליצן ריגולטו - הזדמנות נדירה לראות את ורדי כמו בקולנוע הגדול: ארמונות מפוארים, עוני חופי ומשתאות אפלים של תקופת הרנסנס צולמו במיקומים היסטוריים אמיתיים. במרכז - זוהר קולו של לוצ'יאנו פברוטי. ההקרנה - בשפת המקור עם כתוביות רוסיות ודיון עם המוזיקולוגית. לפעמים רוצים לא רק להקשיב לאופרה, אלא גם להתבונן בה - כמו בדוּמָה ציורית, שבה הצליל והמחווה שווים. באותו ערב על המסך - הפקה קולנועית של ז'אן-פייר פונל על האופרה המפורסמת של ורדי, שצולמה כאילו המצלמה הפכה לחלק מהתיאטרון: היא מובילה את הצופה דרך האולמות של ארמונות מתפוררים, לרבעים צפופים חופיים ולמשתאות, שבהם זוהר הזהב מתערבב עם זוהמה ואכזריות. עלילת האופרה נשארת חדה מאוד: הליצן בחצרו של הדוכס המושחת מנסה להגן על בתו שנחטפה ומשיק שרשרת נקמה שמסתיימת באסון. פונל משחזר את הדרמה באופן מילולי ונועז - עם גמדים בכובעי ליצן, פאר מלכותי ופרטים קטנים, כמעט יומיומיים מהתקופה, שמקנים תחושת אי נוחות. המסתורין העיקרי עבור חובבי המוזיקה - הקולות. לוצ'יאנו פברוטי שר את הדוכס ממנטובה, וחלקו נשמע כמו חזית זוהרת, שמאחוריה מסתתרת קלות דעת קרה. את תפקיד הליצן מגלם אינגוואר ויקסל - אינטונציות שלו מציגות לנו אדם קשה, פיקח ותמיד חשדן, שאהבתו לבתו חזקה יותר מההומור העצמי. ג'ילדה, בגילומה של אדיטה גרוברובה, מוסיפה לסיפור נופך של שבריריות, ואילו הספארפוצ'ילה המאיים, בגילומו של פרוצ'וצ'ו פורלנטו, מזכיר: התשלום תמיד קרוב. הסרט צולם במיקומים היסטוריים - תיאטרו פרנזה בפרמה, פאלאצו דל טה במנטובה, תיאטרו אולימפיקו בוויצ'נצה - ולכן הרנסנס כאן מורגש לא כתפאורה, אלא כאוויר. המנצח ריקארדו שאיי מנהל את התזמורת של האופרה הווינאית באנרגטיות ובדיוק, תוך שמירה על מתח עד הסוף. לאחר הצפייה, המוזיקולוגית יקטרינה מוקובוז'צ'יק תסייע לנתח כיצד שפת הקולנוע משנה את תפיסת האופרה: מה עושה תקריב לרגש, מדוע התלבושת והמרחב הופכים.