הקרנה מיוחדת של סרט תיעודי על הנון-קונפורמיסט הפטרבורגי אנאטולי בלקין הופכת לפורטרט חי של האמן, שעובר מהמטבח הקהילתי לארמיטאז'. ארכיונים, סיפורים מחברים, אירוניה של הגיבור עצמו ותגובות של מבקר תיאטרון מתאגדים לשיחה כנה על אמנות וזמן. במרכז הסרט נמצא האמן שחי מספר תקופות והפך כל אחת מהן לחומר לאמנות. מהאנדרגראונד של לנינגרד ועד האולמות של המוזיאון הגדול במדינה, הדרך שלו מזכירה טיול ארוך בעיר, שבה מאחורי חזיתות מוכרות מסתתרות סיפורים מוזרים, מיסתורים שנונים ורצון עיקש לחיות לפי הכללים שלו. הסרט מציג לא גיבור מיתי מספרי הלימוד, אלא אדם חי עם שני כלבים, אופי עיקש וחוש הומור מיוחד, שלכל דבר יש פוטנציאל להיות חלק מהבעה. הבמאית יוליה בובקובה בונה את הנרטיב כך שהצופה מתחלף כל הזמן בין העבר להווה. קטעים מהסדנה, טיוטות של עבודות, טיולים לאורך הטיילת ואולמות המוזיאון מתאגדים לעריכה עצבנית ודינמית. במקום ביוגרפיה יבשה נשמעים בדיחות, אגדות, סיפורים מחברים, שבהם נראים גם בלקין וגם הדופק של הזמן סביבו. דרך הבדיחות עולים שאלות על חירות האמן, על מחיר חוסר ההסכמה ועל כמה זמן האמנות יכולה להתנגד ללחץ הנסיבות. חשוב שהסרט לא הופך את הגיבור לפסל ברונזה. הוא מתעקש, מתווכח, מתעייף, נזכר בפעולות ובפרויקטים שלו, ובעיקשות הזו יש ייחודיות מיוחדת. הצופה רואה כיצד אדם שהתרגל ללכת נגד הזרם מכין תערוכה חדשה בארמיטאז', מתבונן בעבודות שלו ועדיין ממשיך לפקפק. קו זה עושה את הסיפור קרוב במיוחד לאלה שקשורים בעצמם לאמנות או פשוט לא רוצים להשלים עם תשובות מוכנות. לפני תחילת ההקרנה תדבר מבקרת התיאטרון, היסטוריונית תיאטרון, עורכת ומועמדת לאמנות אולגה בוגומולובה. דבריה המקדימים עוזרים לראות את הסרט לא רק כפורטרט של אוטור.